הסיפור שלי
איך אפשר לגרום לאנשים להרגיש טוב יותר?
זו שאלה שמלווה אותי בכל יצירה, בכל פרויקט ובכל רעיון חדש.
אני טליה מוזס, מעצבת טקסטיל ואמנית רב־תחומית. אני יוצרת מרחבים, מיצבים ואובייקטים בהשראת הטבע, מתוך רצון להכניס אל חיי היומיום יותר רכות, סקרנות, מגע ומקום לנשום.
עיצוב שמשפיע על התחושה
המרחבים שסביבנו משפיעים על הדרך שבה אנחנו מרגישים בתוכם.
אני מתבוננת באופן שבו הטבע פועל על הגוף והחושים, בצורות האורגניות, בחזרתיות, בצבעים, בטקסטורות, באור ובתנועה, ומתרגמת את האיכויות האלה לחומר ולמרחב.
רוב שעות היום שלנו עוברות בתוך מבנים, ולכן מעניין אותי במיוחד המפגש שבין השניים: איך אפשר להכניס את התחושה של הטבע אל המקומות שבהם אנחנו חיים, עובדים ונפגשים?
דרך חומר, רכות, תנועה ועבודת יד אני יוצרת חוויות שאפשר לראות, לגעת בהן ולהיות חלק מהן, ומזמינות את הגוף להאט, להרגיש ולהתחבר.
טבע, יצירה ורכות
לצד הטבע, היצירה היא עוגן משמעותי בעשייה שלי.
עבודה עם הידיים מאפשרת לנו להאט, להיות נוכחים, לשחק, להתנסות ולפגוש את עצמנו מחדש. בתוך מציאות של קצב מהיר, חוסר ודאות ועומס, אני רואה ערך גדול ביצירת רגעים שמאפשרים לנו לחזור אל החומר, אל הגוף ואל עצמנו.
הרכות שמופיעה בעבודות שלי היא לכן יותר מבחירה חומרית או אסתטית. היא חלק מהחוויה שאני מבקשת ליצור: מפגש בין האדם לטבע, בין הגוף לרכות ובין היומיום לרגע קטן של שקט.
מאיפה זה התחיל
הקשר שלי לטקסטיל התחיל אצל סבתי, לילי, שלימדה אותי לסרוג ולרקום. כל המשפחה ששלה עסקה בטקסטיל, לאבא שלה היה מפעל רוקמות בלונדון וסבא שלה היה חייט מוצלח, המלאכות שעברו אליי דרך הידיים שלה הפכו עם השנים לשפה שאני ממשיכה לפתח בדרכי.
בהמשך למדתי עיצוב טקסטיל בשנקר, שם התחלתי לחקור את היכולת של חומר ליצור חוויה שלמה ולא רק אובייקט.
פרויקט הגמר שלי, "הגן של לילי", היה נקודת מפנה. יצרתי מרחב טקסטילי שאנשים יכלו להיכנס אליו, לשבת, לגעת, לנוח ולהיות חלק ממנו. החוויה הזו הניחה את היסודות לחקירה שמלווה אותי עד היום.
מאז אני יוצרת בקני מידה שונים, מעבודות קיר ואובייקטים ועד מיצבים ומרחבים עבור מוזיאונים, גלריות, מוסדות, מרחבים ציבוריים ופרויקטים בשיתוף אדריכלים ומעצבים.
בכל קנה מידה, אותה שאלה ממשיכה להוביל אותי: איך אפשר ליצור מקום שגורם לנו להרגיש קצת יותר בבית בעולם?